עלמה זהר

  • דברים בעלמה
    22.2.2018 19:35   |   אסף נבו, ישראל היום
    בקיץ 2008 עלמה זהר היתה הדבר הכי נכון על הסקאלה. אלבום בכורה רותח שזכה עד מהרה למעמד פלטינה, להיטים שחרכו את מצעדי ההשמעות בלי הרף, הילה של רוחניות מודרנית מהזן הלא מעיק ולוק כללי ששידר "קוּל" לא מתאמץ - כל אלה הפכו את זהר לממתק הכי מרענן בסביבה. באותם ימים לא היה אפשר לחמוק מקולה הגבוה של הזמרת עתירת התלתלים, כשביצעה את שירי הסיפור שכתבה, ובהם "עם הגב", "אגו טריפ" ו"שיר אהבה אינדיאני (מיגל)". הדרך לבחירתה לזמרת השנה ולתגלית השנה היתה קצרה.
  • האלבום החדש של עלמה זהר: מפתיעה בדיסטורשנים נהדרים
    4.3.2018 8:57   |   אלעד בילו, כלכליסט
    “חיים משוגעים” החדש של עלמה זהר הוא כבר האלבום החמישי שלה. עשר שנים חלפו מאז פרצה לחיינו עם “דברי”, אלבום הבכורה שכלל להיטים כמו “מיגל”, “אגו טריפ”, וכמובן “עם הגב”, הפך את זהר לתגלית השנה ולזמרת השנה, וכבר נמכר ב־40 אלף עותקים. רק שישה שירים כולל האלבום החדש. כאחד מאחרוני המוהיקנים שעדיין אוהב לקנות דיסקים, להכניס אותם למערכת ולהאזין ‑ מיעוט השירים היה עלול לאכזב את הקונים. אבל בידיה של זהר הם מהווים אלבום שלם, שרויים כולם באותו עולם, לא מתפזרים, וזה מה שחשוב.
  • ציטוט:

    האלבום השלישי של זהר הוא מסע בין האישי והחברתי, התסכול והנחמה, בישראל של תשע"ד. זהר כבר מזמן לא הצעירה ששרה על מיגל מדרום אמריקה, היא האשה שכותבת על הרחוב שבו אנחנו עוברים יום יום, על האנשים השקופים שעוברים בו לצידנו וכמובן עלינו, על הצורך שלנו בלחם ואהבה. בדרך היא מבררת מה זאת בשבילה מוזיקה ישראלית ואיך היא נשמעת, וכותבת כמה מהשירים הכי יפים בקריירה שלה.

אושר גדול, עלמה זהר במופע השקה אינטימי ל"לחם, אהבה"

19.1.2014 0:00   |   נוי טמרקין, מוזיקה.קו.איל
כשאני מקשיבה לתקליט החדש של עלמה זהר "לחם, אהבה", אני שומעת אופטימיות ריאלית ובוגרת שאני מרגישה שנכתבה מתוך לב שיצא מאותו פס יצור שממנו יצא הלב שלי. מלצרית תל אביבית נצחית רגישה יתר על המידה, בתוך מציאות של אהבה גדולה שלובה במלחמה תמידית. מרגישה שכמוני, גם אמצעי הביטוי העומדים לרשותה קצרים מלהכיל את כל הסיפורים השמחים והעצובים שקובעים את רוחב ליבה שהוא ללא ספק רחב.
זהר פרצה לתודעת התרבות הישראלית בשנת 2008 עם אלבומה הראשון "דברי" שנחל הצלחה גדולה ומיקם אותה בשורת האמנים המבטיחים לחכו הסקרנית של צרכן המוזיקה הישראלי. אחדים מהלהיטים שהניב אלבום זה עדיין מושמעים ברדיו דרך קבע ומככבים בשורת היצירות המקוריות והמוערכות של השנים האחרונות.
אלבומה השני "שלושים ושלוש" שיצא ב 2010 התקבל על ידי המבקרים בהתלהבות מאופקת ויש שיגידו אף באכזבה. מדובר באלבום אישי מאד שהפוקוס בו התמקד בביטוי ובפורקן עירום מניסיון ליצור מעטפת של גרוב או כל אלמנט אחר שיחבר את אוזנו של המאזין הממוצע לתכנים העמוקים ולעיתים קרובות קשים שסיפרו את הסיפור של אלבומה השני.
"לחם, אהבה" הוא אלבומה השלישי המושק לצד מופע. את עבודתה על האלבום החלה באופן מסורתי זהר כאשר היא כפופה לחוזה תקליטים שעליו היא חתומה. במהלך הדרך היא מחליטה להתנתק מהכבלים הכרוכים באופן ההפקה הזה ועוברת ליצירה אותנטית מסלון ביתה הממומנת באופן עצמאי על ידי לא פחות מ591 מאמינים שנותנים יד ומאפשרים ליוצרת הנון קונפורמיסטית הזו לעשות את הדברים בדרך שלה. צעד מתאים ומוערך בעיניי לנוכח העובדה כי מדובר בזמרת שאין צל של ספק שיצירתה מונעת על ידי האמת הפנימית שלה באופן מוחלט ובלעדי.
במופע החדש משלבת זהר שירים משלושת האלבומים ומארחת שניים מהמוערכים והמוכשרים ביוצרי המוזיקה הישראלית בת זמננו, קרולינה וגבע אלון.
על הבמה לצד זהר אני פוגשת את אסי איילון, המעבד והמפיק המוזיקלי שהולך איתה עוד מהאלבום הראשון. הוא גם הגיטריסט הסופר מוכשר שבהמשך ההופעה פורט לי על הלב עם סולואי בלוז ורוק מרשימים שלעיתים משאירים אפילו את זהר מאחור וגונבים את כל ההצגה. על התופים אמון ז'אן פול זימבריס והבס שמשחק פה תפקיד משני אם כי הכרחי, הוא של עדי הר צבי.
ישנה נטייה להגדיר את הסגנון האינסטרומנטלי בשיריה של זהר לרוק אקוסטי גרידא אבל בעיניי המופע מתאפיין בניואנסים מוזיקליים רחבים יותר. לצד הקו האקוסטי העדין ישנם רגעים של רוקנ'רול של ממש. אפשר גם לזהות אלמנטים של פולק, רגאיי, פאנק ואף נגיעות אלקטרוניות.
כוחה האמיתי של זהר נעוץ בכשרון הכתיבה שלה שהופך אותה למשוררת של ממש. היא קושרת כמו בסרט מילים פשוטות ואווריריות כמעט בנון שלאנט ומצליחה להטמיע בין השורות מסרים הקשורים לזוגיות ואהבה לצד פוליטיקה ומדיניות. חברות, אמהות, וכל מה שמשמעותי לאישה ישראלית באמצע שנות ה ל 30 לחייה (ולא רק).
עלמה מארחת את קרולינה על הבמה באינטימיות וטבעיות שגורמות לי להרגיש כאילו היא מארחת אותה בסלון אצלה בבית ואנחנו הצופים קיבלנו הצצה בחסד. הן מענטזות זו לצד זו בחינניות ונעים לחוש את הנוכחות האנרגטית החזקה שנוצרת מהחיבור בינהן. אין ספק שהמנעד וצבע הקול המרשימים של קרולינה בולעים במידת מה את נוכחותה הווקאלית של זהר שקולה בשלב זה הנו הרבה פחות מהוקצע מזה של חברתה, אבל זה איננו מופע שפוקדים על מנת לסבר את האוזן לניואנסים טכניים. זהו מופע שייחודו נעוץ בניואנסים הרגשיים שמדגדגים לך בבטן.
את השיר "אתמול" מבצעת זהר עם גבע אלון וקרולינה וגם כאן השלם יוצר סכום שגדול הרבה יותר מסך חלקיו.
השיר השלישי והאחרון שמבצעת זהר ביחד עם קרולינה הוא "אף אחד לא בא לי" של קרולינה. ישנה התחושה שזהר משתרכת אחרי קרולינה בליווי הווקאלי של השיר שחף מערך מוסף טכני כלשהו ויחד עם זאת אני מוצאת את עצמי נסחפת איתן ונהנית בטירוף מהכוח הנשי המלטף שבוקע מהנוכחות המשותפת שלהן וחודר לי ולשאר הקהל היישר אל תוך הלב.
ישנה דואלית מעניינת בחספוס שמאפיין את המקום שזהר נמצאת בו כיוצרת. מצד אחד היא לא ממש משופשפת מבחינה מקצועית אך מצד שני אפשר לראות בעיניים שלה את המסע הארוך שהיא עברה כדי להגיע למעמד הזה ואת ההוקרה וההתרגשות הגלויות שמציפות אותה לאורך כל המופע במהלכו היא נפתחת כמו פרח פשוט וצחור. חשופה לגמרי, ללא עכבות.
את המופע היא נועלת באופן טבעי ומתבקש עם הלהיט הגדול שלה "שיר אהבה אינדיאני". היא מאריכה את הסיום הרגיל בפריסטייל וידויים ספונטני מהלב שמבטיח שאם עד עכשיו במקרה נותר לב אחד בקהל שטרם התאהב – הזאפה כולו כעת שלה.
זהר קנתה לה פינה מיוחדת בלב שלי לצד יוצרות כדוגמאת טורי איימוס. לא היצירה המוזיקלית המעניינת ביותר אבל כן אמת נשית אמיצה ונטולת מסכות מהסוג שבגינו התאהבתי במוזיקה מלכתחילה - מהסוג שמזכיר לי שאני לא לבד. אני אשמח מאד לראות את זהר מחוץ ל"אזור הנוחות" שלה באלבום הבא. נוטלת סיכונים מקצועיים ופונה לסגנונות מוזיקליים פחות אופייניים לה אליהם נחשפתי ברמת ניואנסים במופע, ומחזקת ומעמיקה את הזהות והמנעד הווקאליים שמתאפיינים בצבע קול כל כך יפה.