עלמה זהר

  • אושר גדול, עלמה זהר במופע השקה אינטימי ל"לחם, אהבה"
    19.1.2017 0:00   |   נוי טמרקין, מוזיקה.קו.איל
    כשאני מקשיבה לתקליט החדש של עלמה זהר "לחם, אהבה", אני שומעת אופטימיות ריאלית ובוגרת שאני מרגישה שנכתבה מתוך לב שיצא מאותו פס יצור שממנו יצא הלב שלי. מלצרית תל אביבית נצחית רגישה יתר על המידה, בתוך מציאות של אהבה גדולה שלובה במלחמה תמידית. מרגישה שכמוני, גם אמצעי הביטוי העומדים לרשותה קצרים מלהכיל את כל הסיפורים השמחים והעצובים שקובעים את רוחב ליבה שהוא ללא ספק רחב.
    זהר פרצה לתודעת התרבות הישראלית בשנת 2008 עם אלבומה הראשון "דברי" שנחל הצלחה גדולה ומיקם אותה בשורת האמנים המבטיחים לחכו הסקרנית של צרכן המוזיקה הישראלי. אחדים מהלהיטים שהניב אלבום זה עדיין מושמעים ברדיו דרך קבע ומככבים בשורת היצירות המקוריות והמוערכות של השנים האחרונות.
  • מה צריך לעשות כדי להחזיר את גלעד
    17.5.2011 10:22   |   עלמה זהר, Xnet
    פעמיים יצא לי לפגוש את אביבה ונועם שליט. פעם אחת כשצעדתי איתם כברת דרך על כביש מס' 4 מזיכרון יעקב לקיבוץ מעגן מיכאל ופעם אחת בפסח האחרון, כשקפצתי למאהל המחאה מול בית ראש הממשלה, דקה וחצי מבית הוריי בירושלים. בשתי הפעמים לא החלפתי איתם יותר משלום קצר. בשתי הפעמים חזרתי הביתה בתחושה מטרידה שישנה צביעות גדולה בציבור הישראלי סביב הנושא הזה ואף אחד לא קם ואומר את האמת הפשוטה – לא בכל מחיר. כאורה כולנו מחבקים אותם בחום, לכאורה כולנו מחכים לשובו של גלעד בריא ושלם, קושרים סרט למראה של האוטו, משנים את תמונת הפרופיל בפייסבוק לכחול-לבן, שמים סטיקר "עדיין חי" על השמשה האחורית, אבל אנחנו לא באמת מפעילים לחץ ציבורי כלפי הממשלה על מנת להביא לשחרורו.
  • ציטוט:

    האלבום הזה מוקדש לאנשים בפינות האלה של העיר, הכמהים ללחם ולאהבה בעולם אורבני תעשייתי ומנוכר. עלמה זהר, פעם צעירה היפית שמתאהבת באינדיאנים ושרה על חיי סקס, סמים ואגו טריפ, יצרה יחד עם שותפה המפיק אסי איילון אלבום שככל שהוא אישי בחיפוש אחר אהבה, כך הוא גם חברתי. בסיכומו של דבר, "לחם אהבה" הוא אלבום קליט, מוזיקלי מאוד, מעניין ומרגש שיש לו משהו משמעותי להגיד על העולם. לכן הוא חשוב ולכן שווה לדבר עליו ובוודאי לשמוע אותו. על כמה אלבומי פופ רוק שיצאו כאן בשנים האחרונות אפשר לומר את זה?

בזכות הכעס: עלמה זהר גדלה דרך קושי

30.9.2016 9:58   |   nrg תרבות
כבר בתחילת המפגש עם עלמה זהר, שמתקיים בבית קפה קרוב למקום מגוריה ביישוב חופית שבשרון, היא מכריזה שהיא חייבת לאכול משהו לפני שאנחנו מתחילים בשיחה. אחרי הצצה של פחות מדקה בתפריט היא מזמינה סנדוויץ' שקשוקה ומציינת בחיוך הכובש שלה שהגיעה מורעבת למדי.
אחרי שלוש דקות המלצר חוזר במבט מושפל של מי שחושש לבשר להוריו על ציון גרוע במיוחד. הוא מתנצל בפני זהר ואומר לה שהיא בטח תרצה לשנות את ההזמנה: אין כרגע לחם דגנים אלא רק לחם לבן רגיל, לא עלינו. את פרץ הצחוק של זהר אפשר לשמוע עד כביש החוף הסמוך. "תביא לחם לבן", היא אומרת, "זה מצוין והרבה יותר טעים, למי יש כוח לכל העניינים האלו של טבעי". הצבע חוזר ללחייו של המלצר הצעיר.
דקות לאחר מכן, כשהמנה כבר מונחת על השולחן, אני מתוודה בפני זהר שגם אצלי היו ציפיות למניפסט בנושא "קמח לבן הוא השטן". ועכשיו, במחי פרוסת לחם לבן אחת, עומד בסימן שאלה כל הדימוי השאנטי־טבעוני־ניו־אייג'י־רוחני שדבק בה לאורך הקריירה המוזיקלית שלה.
זהר צוחקת שוב תוך שהיא נוגסת בהנאה רבה בסנדוויץ'. עוד לפני שהיא מסיימת את הביס הראשון, היא פוצחת במה שבדיעבד מתברר כשיחה עם אחת האמניות הגלויות והאמיתיות בתעשייה הזו, שלרוב חבריה דואגים לשמור על דימויים יחצניים מקובעים וזהירים.

עוד...