עלמה זהר

• ניצני תבונה
  

  2.6.2015 13:50

  |

  עלמה זהר, מגזין את

  "את קולטת?", אומר אבא, "כשהוא ישתחרר מהצבא, אני אהיה בן 61". אני לא עונה, אבל הראש מחשב מהר. אני אהיה אז בת 58. וזה עוד הבן הבכור שלי. בת כמה אהיה כשהילד הכי קטן יסיים את הצבא? החודש ימלאו לי 38 שנים, ולא הייתי מחזירה לאחור אפילו אחת מהן. בינתיים הגיל עושה לי רק טוב. משנה לשנה אני שמחה יותר, יודעת יותר מי אני, בטוחה יותר במקום שלי בעולם. אפילו המראה מחייכת אליי בבוקר, בנעוריי ממש לא הייתי יפהפיית הדור ועם השנים אני דווקא נעשית נאה לגילי, עולה באחוזון היופי ביחס לממוצע הכללי. מי אמר שלהיות צעיר זה להיות מאושר. אני הייתי צעירה מבולבלת ואבודה, תמיד הסתבכתי עם הבחורים הלא נכונים, התחלתי ועזבתי לימודים, לא היה לי צל של מושג מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ורוב הזמן הייתי אומללה למדי. לקח לי שנים להתחיל למצוא את המרכז של עצמי, לא סתם להיסחף בזרם ולהתרסק על הסלעים. רק בגיל 31, גיל מופלג במקצוע שלי, הייתי בשלה לצאת לעולם ולהשמיע את קולי.

• ציטוט:

  האלבום הזה מוקדש לאנשים בפינות האלה של העיר, הכמהים ללחם ולאהבה בעולם אורבני תעשייתי ומנוכר. עלמה זהר, פעם צעירה היפית שמתאהבת באינדיאנים ושרה על חיי סקס, סמים ואגו טריפ, יצרה יחד עם שותפה המפיק אסי איילון אלבום שככל שהוא אישי בחיפוש אחר אהבה, כך הוא גם חברתי. בסיכומו של דבר, "לחם אהבה" הוא אלבום קליט, מוזיקלי מאוד, מעניין ומרגש שיש לו משהו משמעותי להגיד על העולם. לכן הוא חשוב ולכן שווה לדבר עליו ובוודאי לשמוע אותו. על כמה אלבומי פופ רוק שיצאו כאן בשנים האחרונות אפשר לומר את זה?

למען הסר ספק, אתר זה אינו האתר הרשמי של עלמה זהר