עלמה זהר

  • אושר גדול, עלמה זהר במופע השקה אינטימי ל"לחם, אהבה"
    19.1.2017 0:00   |   נוי טמרקין, מוזיקה.קו.איל
    כשאני מקשיבה לתקליט החדש של עלמה זהר "לחם, אהבה", אני שומעת אופטימיות ריאלית ובוגרת שאני מרגישה שנכתבה מתוך לב שיצא מאותו פס יצור שממנו יצא הלב שלי. מלצרית תל אביבית נצחית רגישה יתר על המידה, בתוך מציאות של אהבה גדולה שלובה במלחמה תמידית. מרגישה שכמוני, גם אמצעי הביטוי העומדים לרשותה קצרים מלהכיל את כל הסיפורים השמחים והעצובים שקובעים את רוחב ליבה שהוא ללא ספק רחב.
    זהר פרצה לתודעת התרבות הישראלית בשנת 2008 עם אלבומה הראשון "דברי" שנחל הצלחה גדולה ומיקם אותה בשורת האמנים המבטיחים לחכו הסקרנית של צרכן המוזיקה הישראלי. אחדים מהלהיטים שהניב אלבום זה עדיין מושמעים ברדיו דרך קבע ומככבים בשורת היצירות המקוריות והמוערכות של השנים האחרונות.
  • "עוד 10 שנים גם סטטיק ובן אל ייאבקו על מקומם בגלגלצ"
    2.4.2017 0:02   |   יעל געתון, וואלה מוזיקה
    בלי שהרגשנו, עלמה זהר חובקת קריירה מוזיקלית מרשימה על פני כמעט עשור ואיכשהו היא מצליחה פעם אחר פעם להמציא את עצמה בכל פעם מחדש. לפני כשלוש שנים נולד בנה הבכור הלל, נקודת מפנה נוספת בקריירה שלה שדחפה אותה להוציא תוך שנה בלבד אלבום חדש עם שירי ילדים. נכון, זו מעולם לא הייתה הנישה שלה, אבל היא הצליחה להיכנס לשם בהצלחה ובטבעיות מוחלטת כבר בחופשת הלידה, בין חיתול לבקבוק, בזמן שהיא מנסה להרגיע את התינוק בשיריה. כשנה מאוחר יותר היא כבר שחררה שני סינגלים לרדיו, פרי שיתוף פעולה עם המוזיקאי דודו טסה, וכעת היא בכלל מפלרטטת בשפה אחרת לגמרי: אמהרית.
  • ציטוט:

    האלבום הזה מוקדש לאנשים בפינות האלה של העיר, הכמהים ללחם ולאהבה בעולם אורבני תעשייתי ומנוכר. עלמה זהר, פעם צעירה היפית שמתאהבת באינדיאנים ושרה על חיי סקס, סמים ואגו טריפ, יצרה יחד עם שותפה המפיק אסי איילון אלבום שככל שהוא אישי בחיפוש אחר אהבה, כך הוא גם חברתי. בסיכומו של דבר, "לחם אהבה" הוא אלבום קליט, מוזיקלי מאוד, מעניין ומרגש שיש לו משהו משמעותי להגיד על העולם. לכן הוא חשוב ולכן שווה לדבר עליו ובוודאי לשמוע אותו. על כמה אלבומי פופ רוק שיצאו כאן בשנים האחרונות אפשר לומר את זה?

עלמה זהר – לחם אהבה

17.1.2014 2:28   |   נדב מנוחין, וואלה
בגב חוברת המילים של "לחם אהבה", האלבום השלישי של עלמה זהר, מאויר חזון אורבני, אולי אפוקליפטי, של רחוב מוזנח שמזכיר במשהו את החלק המערבי והמטופח פחות של שדרות רוטשילד בתל אביב, או איזה צומת אחר באזור (עיצוב של חוליאן אסקובר). הסצנה משונה, קצת עגומה: קבוצת אנשים, רובה בגבה אלינו, הולכת על הכביש ומביטה ספק בפליאה ספק באדישות באירוע שאיננו רואים - אולי תאונת דרכים או סתם עבודות בכביש, כפי שיעידו המחסומים המונחים באמצע הדרך. על הבניינים המקולפים כתמי פיח, סמל להזנחה, גרפיטי של נחמן מאומן בצד אחד, ובשני מרוסס 269, הד לקבוצת המחאה הטבעונית.
ברחוב עצמו מסתובבים להם אנשים בשחור, לבן, כחול ומעט אדום – אדם שיושב על הרצפה וראשו מורכן, אולי בוכה, אולי הומלס; צעיר בקפוצ'ון שידיו בכיסים וגם ראשו באדמה, לא מתעניין בדרמה שמתחוללת ואולי גם בשום דבר אחר; צעירה בחצאית ונעלי עקב בפינה, מחכה בשילוב ידיים למישהו שכנראה לא יגיע לעולם; פליט אפריקאי המעשן בשלווה וממוקם – כמה מפתיע – בשוליים של התמונה. נוספים להם מוזיקאי על אופניו וילדה המחבקת את אמה, שבעצם מהווה את עטיפת האלבום, ונערה במרכז שמביטה בכל ההתרחשות.

עוד...