עלמה זהר

  • שבוע לפני ההופעה: עלמה זהר עושה רדיוהד - בעברית
    9.7.2017 11:44   |   דודי פטימר, מעריב
    לראות חלום נרקם לאיטו והופך למציאות זה תמיד מעורר השראה, הגיטריסט והזמר מתן קולנשר הוא הוכחה מובהקת לכך. היוצר, שכותב שירים מגיל 12, הוא בוגר בית הספר רימון, זוכה פרס רחל-נגב לשירה ובמלגה למשוררים צעירים. על אף התשוקה ליצור ולשיר, קולנשר עדיין לא התמסר בצורה טוטאלית למוסיקה, ומחזיק במקביל ב-Day Job בהייטק. לאחר אלבום ראשון וספר ("תל אבסורד") , הזמר ממשיך לצעוד לעבר חלומו ומשחרר היום (ראשון) סנונית ראשונה מפרויקט חדש שלו – "קולנשר Project" כשהסיפתח שייך למתן קולנשר ועלמה זהר בביצוע עברי מיוחד שאת מילותיו כתב מתן ל-"Spirit Street" של רדיוהד ויוצא בעיתוי מושלם לקראת בואה של הלהקה המיתולוגית לישראל.
  • עבור עלמה זהר, אין הבדל בין מוזיקה לילדים למוזיקה למבוגרים
    28.6.2017 11:31   |   אורן ברזילי, TimeOut
    יום אחד יכיר עולם התרבות בתרומתה המכרעת של חופשת הלידה ליצירה האנושית. הסיטואציה של אם שנמצאת הרבה פעמים לבדה במשך חודשים עם תינוק שלא מדבר ורק צריך תעסוקה הוא מקור למצוקה שאין לה הרבה יח"צ, אבל היא מקום שמעניין ליצור ממנו. ככה זה כשיוצאים מאזור הנוחות. "לא חשבתי שאני אעשה מוזיקה לילדים או שיש לי מה להציע בתחום הזה", מספרת עלמה זהר, שאלבום הילדים שלה, "פלא", הפך כעת לאלבום זהב וממשיך סיבוב הופעות מוצלח באותו שם. "נזרקתי לתוך העולם המוזר הזה שקוראים לו חופשת לידה. הפכתי להיות להקת בידור לילד אחד ושרתי לו כל היום גם כי הייתי לבד בבית וגם כי נראה לי שאימהות שרות כל הזמן לתינוקות. זו תקשורת בסיסית איתם, ודאי אם זו אימא כותבת שירים".
  • ציטוט:

    האלבום השלישי של זהר הוא מסע בין האישי והחברתי, התסכול והנחמה, בישראל של תשע"ד. זהר כבר מזמן לא הצעירה ששרה על מיגל מדרום אמריקה, היא האשה שכותבת על הרחוב שבו אנחנו עוברים יום יום, על האנשים השקופים שעוברים בו לצידנו וכמובן עלינו, על הצורך שלנו בלחם ואהבה. בדרך היא מבררת מה זאת בשבילה מוזיקה ישראלית ואיך היא נשמעת, וכותבת כמה מהשירים הכי יפים בקריירה שלה.

עלמה זהר – לחם אהבה

17.1.2014 2:28   |   נדב מנוחין, וואלה
בגב חוברת המילים של "לחם אהבה", האלבום השלישי של עלמה זהר, מאויר חזון אורבני, אולי אפוקליפטי, של רחוב מוזנח שמזכיר במשהו את החלק המערבי והמטופח פחות של שדרות רוטשילד בתל אביב, או איזה צומת אחר באזור (עיצוב של חוליאן אסקובר). הסצנה משונה, קצת עגומה: קבוצת אנשים, רובה בגבה אלינו, הולכת על הכביש ומביטה ספק בפליאה ספק באדישות באירוע שאיננו רואים - אולי תאונת דרכים או סתם עבודות בכביש, כפי שיעידו המחסומים המונחים באמצע הדרך. על הבניינים המקולפים כתמי פיח, סמל להזנחה, גרפיטי של נחמן מאומן בצד אחד, ובשני מרוסס 269, הד לקבוצת המחאה הטבעונית.
ברחוב עצמו מסתובבים להם אנשים בשחור, לבן, כחול ומעט אדום – אדם שיושב על הרצפה וראשו מורכן, אולי בוכה, אולי הומלס; צעיר בקפוצ'ון שידיו בכיסים וגם ראשו באדמה, לא מתעניין בדרמה שמתחוללת ואולי גם בשום דבר אחר; צעירה בחצאית ונעלי עקב בפינה, מחכה בשילוב ידיים למישהו שכנראה לא יגיע לעולם; פליט אפריקאי המעשן בשלווה וממוקם – כמה מפתיע – בשוליים של התמונה. נוספים להם מוזיקאי על אופניו וילדה המחבקת את אמה, שבעצם מהווה את עטיפת האלבום, ונערה במרכז שמביטה בכל ההתרחשות.

עוד...