עלמה זהר

  • אושר גדול, עלמה זהר במופע השקה אינטימי ל"לחם, אהבה"
    19.1.2017 0:00   |   נוי טמרקין, מוזיקה.קו.איל
    כשאני מקשיבה לתקליט החדש של עלמה זהר "לחם, אהבה", אני שומעת אופטימיות ריאלית ובוגרת שאני מרגישה שנכתבה מתוך לב שיצא מאותו פס יצור שממנו יצא הלב שלי. מלצרית תל אביבית נצחית רגישה יתר על המידה, בתוך מציאות של אהבה גדולה שלובה במלחמה תמידית. מרגישה שכמוני, גם אמצעי הביטוי העומדים לרשותה קצרים מלהכיל את כל הסיפורים השמחים והעצובים שקובעים את רוחב ליבה שהוא ללא ספק רחב.
    זהר פרצה לתודעת התרבות הישראלית בשנת 2008 עם אלבומה הראשון "דברי" שנחל הצלחה גדולה ומיקם אותה בשורת האמנים המבטיחים לחכו הסקרנית של צרכן המוזיקה הישראלי. אחדים מהלהיטים שהניב אלבום זה עדיין מושמעים ברדיו דרך קבע ומככבים בשורת היצירות המקוריות והמוערכות של השנים האחרונות.
  • האלבום החדש של עלמה זהר: מפתיעה בדיסטורשנים נהדרים
    4.3.2018 8:57   |   אלעד בילו, כלכליסט
    “חיים משוגעים” החדש של עלמה זהר הוא כבר האלבום החמישי שלה. עשר שנים חלפו מאז פרצה לחיינו עם “דברי”, אלבום הבכורה שכלל להיטים כמו “מיגל”, “אגו טריפ”, וכמובן “עם הגב”, הפך את זהר לתגלית השנה ולזמרת השנה, וכבר נמכר ב־40 אלף עותקים. רק שישה שירים כולל האלבום החדש. כאחד מאחרוני המוהיקנים שעדיין אוהב לקנות דיסקים, להכניס אותם למערכת ולהאזין ‑ מיעוט השירים היה עלול לאכזב את הקונים. אבל בידיה של זהר הם מהווים אלבום שלם, שרויים כולם באותו עולם, לא מתפזרים, וזה מה שחשוב.
  • ציטוט:

    האלבום השלישי של זהר הוא מסע בין האישי והחברתי, התסכול והנחמה, בישראל של תשע"ד. זהר כבר מזמן לא הצעירה ששרה על מיגל מדרום אמריקה, היא האשה שכותבת על הרחוב שבו אנחנו עוברים יום יום, על האנשים השקופים שעוברים בו לצידנו וכמובן עלינו, על הצורך שלנו בלחם ואהבה. בדרך היא מבררת מה זאת בשבילה מוזיקה ישראלית ואיך היא נשמעת, וכותבת כמה מהשירים הכי יפים בקריירה שלה.

עלמה זהר – לחם אהבה

17.1.2014 2:28   |   נדב מנוחין, וואלה
בגב חוברת המילים של "לחם אהבה", האלבום השלישי של עלמה זהר, מאויר חזון אורבני, אולי אפוקליפטי, של רחוב מוזנח שמזכיר במשהו את החלק המערבי והמטופח פחות של שדרות רוטשילד בתל אביב, או איזה צומת אחר באזור (עיצוב של חוליאן אסקובר). הסצנה משונה, קצת עגומה: קבוצת אנשים, רובה בגבה אלינו, הולכת על הכביש ומביטה ספק בפליאה ספק באדישות באירוע שאיננו רואים - אולי תאונת דרכים או סתם עבודות בכביש, כפי שיעידו המחסומים המונחים באמצע הדרך. על הבניינים המקולפים כתמי פיח, סמל להזנחה, גרפיטי של נחמן מאומן בצד אחד, ובשני מרוסס 269, הד לקבוצת המחאה הטבעונית.
ברחוב עצמו מסתובבים להם אנשים בשחור, לבן, כחול ומעט אדום – אדם שיושב על הרצפה וראשו מורכן, אולי בוכה, אולי הומלס; צעיר בקפוצ'ון שידיו בכיסים וגם ראשו באדמה, לא מתעניין בדרמה שמתחוללת ואולי גם בשום דבר אחר; צעירה בחצאית ונעלי עקב בפינה, מחכה בשילוב ידיים למישהו שכנראה לא יגיע לעולם; פליט אפריקאי המעשן בשלווה וממוקם – כמה מפתיע – בשוליים של התמונה. נוספים להם מוזיקאי על אופניו וילדה המחבקת את אמה, שבעצם מהווה את עטיפת האלבום, ונערה במרכז שמביטה בכל ההתרחשות.

עוד...