עלמה זהר

  • נשים מקצועניות
    5.10.2014 10:30   |   עלמה זהר, מגזין את
    לפני כמה שבועות העליתי לדף הפייסבוק שלי סרטון שצולם במהלך חזרה באולפן ובו אני נראית מזמרת בזמן שאני מרדימה את התינוק במנשא. הסרטון גרף מיד לייקים ושלל תגובות מתוקות, רק שדבר אחד נעלם מעיני המפרגנים – אני בעבודה. אני לא שרה ומפזזת עם התינוק שלי להנאתי, אלא אני עובדת כשהתינוק חגור למותני כמו פק״ל צה״לי קטן. זו מציאות חיי הבלתי אפשרית בחודשים האחרונים: אני בחזרות, הקלטות, פגישות וצילומים, בשעה שאני מיניקה, מרדימה, מחליפה ו״מוציאה״ גרעפסים. ג׳ין לידלוף, מחברת הספר, “עקרון הרצף״, הייתה בוודאי גאה בי. אם לא קראתן עדיין את הספר הזה – אל תקראו אותו לעולם. הספר המקסים הזה יוביל אתכן בדרך המהירה אל סוג ההורות הגרוע ביותר – ההורות מוכת האשמה. כי אין שום דרך במציאות של ישראל 2014 לגדל ילד בשיטה האינדיאנית שבה קושרים אותו על הגב וממשיכים את החיים כרגיל. אימהות שמגדלות את הילדים שלהן על פי עקרון הרצף אינן עובדות. גם אם הן חושבות שהן עובדות – הן לא. אימהות עובדות צריכות בסופו של דבר להחליט – או להיפרד מהילד לחלק מהיום או להיפרד מהקריירה לשלום. אלא שאני עדיין לא בשלה לעשות לא את זה ולא את זה.
  • ציטוט:

    האלבום הזה מוקדש לאנשים בפינות האלה של העיר, הכמהים ללחם ולאהבה בעולם אורבני תעשייתי ומנוכר. עלמה זהר, פעם צעירה היפית שמתאהבת באינדיאנים ושרה על חיי סקס, סמים ואגו טריפ, יצרה יחד עם שותפה המפיק אסי איילון אלבום שככל שהוא אישי בחיפוש אחר אהבה, כך הוא גם חברתי. בסיכומו של דבר, "לחם אהבה" הוא אלבום קליט, מוזיקלי מאוד, מעניין ומרגש שיש לו משהו משמעותי להגיד על העולם. לכן הוא חשוב ולכן שווה לדבר עליו ובוודאי לשמוע אותו. על כמה אלבומי פופ רוק שיצאו כאן בשנים האחרונות אפשר לומר את זה?

על החיים ועל המוות

מילים: עלמה זהר
לחן: נועה סנדל

אתה כותב עליי שירים
רוצה לגעת בי בפנים
כמו שהיינו ילדים
ערים בחושך ונושמים

אתה עושה לי סימנים
דברים שרק אני אבין
כמו שהיינו ילדים
רצים בשמש מזיעים

אבל עכשיו זה אמיתי
אתה איתי או לא איתי
עכשיו זה אמיתי
נותנים ידיים וקופצים

 

אתה קונה לי ממתקים
תקחי תקחי אל תתביישי
כמו שהיינו ילדים
שמים בפה ונמסים

אתה אומר לי שאני
אבל בסוף זה רק מילים
כמו שהיינו ילדים
מתרחקים מהבתים

אבל עכשיו זה אמיתי…