עלמה זהר

  • זהר נולדה בשכונת רחביה שבירושלים לישראל ואורנה זהר. כשעלמה הייתה צעירה נישאה אימה בשנית ליעקב רוטבליט. זהר מלינה על כך שכולם שואלים אותה על פרט הטריוויה הזה ובהמשך מספרת על הבית בו גדלה: אפוף מוזיקה, תקליטים, כלי נגינה וכל מה שביניהם. "בתהליך של התקליט הספציפי הוא כמובן עזר ראשון, במיוחד עם נושאים טכניים, אבל לא התערב בנושאים האומנותיים. בעיקר שומע, מעיר, אבל לא מתקן וכאלה. הוא בעיקר אבא דואג - דואג שלא ירמו אותי, שלא יגנבו, שלא יוציאו אותי רע בעיתונות".

    בבגרותה עסקה עלמה זהר בנגרות, נישאה לאסף עמו חיה חמש שנים בנס הרים ורק בשנת 2003 החלה זהר במוסיקה כאשר לקחה חלק בהרכב רגאיי שחיבר וביצע מוזיקה באנגלית אך לא שרד לאורך השנים.
  • הדמוקרטיה הזאת מחלישה אותנו
    15.11.2011 11:40   |   עלמה זהר, Xnet
    כן, כן, קראתי את הכותרות: הכנסת סערה, הדמוקרטיה בסכנה, הימין חגג את ניצחונו, דן מרידור צקצק בלשונו, וגם משהו שקשור לבית המשפט העליון, אבל לא קראתי את כל האותיות הקטנות. סערה בכנסת, כמו סערה בכוס תה, לא ממש מורגשת ברחוב, לא ממש מוציאה את הציבור משלוותו. דמוקרטיה? בגדול אנחנו בעד, אבל ממש לצאת מגדרנו בגלל איזה חוק שקשור לתקופת כהונתו של נשיא בית המשפט העליון, בחייכם, אין לנו משהו יותר טוב לעשות? הרי יש לנו דמוקרטיה, היחידה במזרח התיכון למי ששכח, והדמוקרטיה תהיה כאן לנצח. וגם אם פה ושם מכופפים קצת איזה חוק, הרי אין מה לדאוג, זה לא שמחר בבוקר נתעורר ונגלה שאנחנו חיים בדיקטטורה. אפשר להמשיך לישון בשקט. וחוץ מזה יש מי ששומר על הדמוקרטיה בשבילנו, כל מיני עיתונאים ושמאלנים ויפי נפש. בגדול אנחנו לא סובלים אותם, אבל נוח לנו שהם שם, כמו כלבי פינצ'ר קטנים שנובחים בקולי קולות בכל פעם שסכנה מתקרבת. הם לא יתנו לאף אחד לגנוב לנו את הדמוקרטיה.
  • שינויים בהרגלי הצריכה
    7.8.2011 13:09   |   עלמה זהר, Xnet
    רק בשתיים בלילה חזרנו מהעצרת, דביקים מזיעה, נרגשים, מבולבלים. משהו קורה לנו. אנחנו לא רק משנים את פני המדינה, אנחנו משתנים בעצמנו. כאילו התעוררנו מתרדמת ארוכה ואנחנו מבינים עכשיו שחיינו באיזה שקר, האמנו למראית העין, נפלנו בפח שטמן לנו מישהו, אבל מי? ולמה? התמונה האמיתית מתחילה להתבהר לאט לאט. אנחנו צועקים סיסמאות נגד בעלי ההון, נגד ההפרטה, נגד התאגידים. נגד כלכלה שמשגשגת על גב העבודה הקשה של כולנו, אבל רק מעטים נהנים מפירותיה. פתאום הבנו שאנחנו משתתפים במשחק שאנחנו לעולם לא נהיה המנצחים בו. ועכשיו החלטנו לשבור את הכלים.

קישורים

עוד...

חדשות, כתבות ועדכונים

  • טוקבקיסטים, בואו נעלה את הרמה
    26.1.2012 8:52   |   עלמה זהר, Xnet
    גדול, אין לי בעיה עם טוקבקים. עם הזמן למדתי לא להתרגש מהם. האלמוניות מוציאה לרוב מאנשים את הרע שבהם. בחסות השם הבדוי אנשים נותנים פורקן ליצרים האפלים, לשנאה, לרוע, לשמחה לאיד, לכן הטוקבקים הם המגרש הטבעי לכל מי שמבקש פורקן לדעות ולרגשות מהזן הנחות ביותר. והם לאו דווקא משקפים את דעתו של הציבור הרחב (אם כי במידה מסוימת בוודאי שכן). חבל, כי במקור מדובר בכלי מצויין שיכול היה לאפשר דיון פתוח בסוגיות שונות, אבל כמות הטוקבקים האלימים, הרדודים והמתבהמים הפכה את הזירה הזו ממקום של דיון לאורגיה של התפלשות בזבל.
    טוקבקיסטים, בואו נעלה את הרמה
  • סיפור אהבה אתיופי
    17.1.2012 9:33   |   עלמה זהר, Xnet
    רק כשהגעתי לאתיופיה נפל לי האסימון. לא שהיה לי חלילה משהו נגד אתיופים קודם לכן, תמיד חשבתי שהם אנשים נחמדים, ובזמן מבצע שלמה אפילו הלכתי להתנדב עם חברות מבית הספר במרכז קליטה בירושלים. לא, אתיופיה לא לימדה אותי לאהוב אתיופים, היא לימדה אותי שיעור הרבה יותר חשוב – לכבד אותם. אתיופיה ניפצה לי אחת ולתמיד את המיתוס שלפיו האתיופים באו משומקום, ממדבריות, מפרימיטיביות – ואנחנו הישראלים החסונים והאמיצים הצלנו אותם מהשיממון והבאנו אותם אל עולם טוב יותר. אתיופיה היא אמנם מדינה ענייה מאוד ולא מפותחת מבחינה תעשייתית, אבל מבחינה היסטורית ותרבותית היא מדינה עשירה, רבגונית ומרתקת. היא ערש האנושות, המקום שבו התחיל הסיפור של המין האנושי, והיא התרבות העתיקה ביותר על פני כדור הארץ. ההיפך המוחלט משממה. יש בה מאות שבטים שלכל אחד מהם תרבות, שפה ומנהגים אחרים לגמרי. ההיסטוריה שלהם מגיעה עד מלכת שבא ואחורה מזה, ועוד לא התחלנו לדבר על המוזיקה.
    סיפור אהבה אתיופי
  • מתחזקת חלש
    6.1.2012 10:27   |   הילה אור, מגזין המושבות
    עלמה זהר, אמנם ידועה בין השאר כזמרת מחאה, ואף הפגינה מעורבות במחאה החברתית של קיץ 2011, ואף תומכת כבר שנים בפליטי אפריקה בישראל, כמו גם במציאת פיתרון חדש לבעייתם, אבל בכל הקשור להדרת נשים, עלמה זוהר מעדיפה שלא לקחת חלק בהתרעמות. "עם כל השמאלניות הקיצונית שלי, השתדלתי להיות הבן אדם האחרון שמדבר על זה. לא כי זה לא חשוב, אלא כי אני בעצמי בן אדם מסורתי - אני שומרת שבת, מקיימת שיעורי תורה כל שבוע, כך שמאוד קשה לי עם האיבה הזו לחרדים. יש לי המון חברים חרדים, שהם אנשים פתוחים ומקסימים שמאוד יקרים לי. אנשים שנסעתי איתם לאומן ושלמדתי איתם ומהם, כך שמאוד חשוב לי להימנע מלהתייצב בחזית הזאת וללבות את הנושא. הרי הכי קל לקום ולהתרעם על ציבור שלם בגלל האנשים הקיצוניים שבתוכו, אבל צריך גם לזכור שיש בתוך הציבור הזה אנשים מתונים".
    מתחזקת חלש
  • פקקים, פצצות, קיצוניות דתית? אני בגינה
    4.1.2012 15:10   |   עלמה זהר, Xnet
    זוכרים איך בחג שבועות האחרון החלטנו להקים גינת ירק? אני יודעת שרבים מכם היו קטני אמונה לגבי הסיכויים שלנו לגדל סלט תוצרת בית. אבל חלפו להם כמה חודשים מאז שהנחתנו את מכת המעדר הראשונה והקיץ כבר השווצנו לחבר'ה בעגבניות, פלפלים, חצילים, ברוקולי וירוקים למיניהם. הערוגה שלנו ידעה עליות ומורדות, סבלה התקפות מחבלים של חרקים, מכרסמים, תרנגולות וטווסים. בדרך הקשה למדנו מה לא עושים. זרענו, הנבטנו, שתלנו, עישבנו, השקנו – ורוב הגידולים שלנו בכל זאת לא הצליחו ממש. אבל בהרבה מאוד מובנים הערוגה הקטנה הזו שינתה את חיינו. ואני לא מגזימה.
    פקקים, פצצות, קיצוניות דתית? אני בגינה
  • השינוי יבוא, לא בהפגנות של זעם
    28.12.2011 11:14   |   עלמה זהר, Xnet
    מעולם לא ראיתי את בנזוגי נסער כמו בעקבות מה שקרה לילדה נעמה בבית שמש. כבר שבוע הוא מסתובב בבית נרגז ונוהם משפטים שמתחילים ב"הסכנה האמיתית לעתיד המדינה הזאת היא לא הערבים!" פתאום הוא שם לב שהחרדים חיים על חשבונו, לא משרתים בצבא ובאופן כללי מאיימים על אורחות חייו, והוא נחוש להילחם. אי אפשר להאשים אותו. אף אחד לא יכול להישאר אדיש מול אלימות קשה המופנית כלפי ילדה יפה ושברירית. מה שהפתיע אותי היה עד כמה הוא מופתע. "עכשיו נזכרת?" אני שואלת אותו. "לא ידעת את הדברים האלה גם קודם?". "לפעמים צריך לקרות משהו כדי להוציא אותנו משלוותנו", הוא משיב. ונעמה היתה המשהו הזה.
    השינוי יבוא, לא בהפגנות של זעם
  • בנר השביעי היא כבתה ונעלמה
    18.12.2011 10:43   |   עלמה זהר, Xnet
    חג החנוכה היה פעם החג החביב עלי, גם בגלל אי אלו נטיות פירומניות שגורמות לי עד עצם היום הזה לצאת מדי פעם לחצר ולהבעיר סתם ככה ערמת קרשים, רק כדי לראות להבות זהב מסתלסלות ועולות לשמיים. וגם בגלל שזה בלי ספק החג עם השירים הכי טובים, באנו חושך ל-ג-רש, דודי נתן סביבון לי, הנרות הללו, והלהיט העל-זמני הגדול מכולם מי-ימלל-גבורות-ישראל שמסוגל לרומם את רוחי אפילו בימים קשים כמו אלה. וכמובן, הסופגניות. לא אלה שיש היום, המתוחכמות מהפאטיסרי עם ריבת אגסים וזיגוג קרם קרמל, אלה של פעם - שהיו מסודרות בתוך מגש קרטון על הדלפק אצל דויד במכולת, ענקיות ושמנוניות עם ריבה אדומה שיש לה טעם וטקסטורה של משהו כימי, ועם אבקת סוכר שנדבקת לאף איך שנותנים את הביס הראשון. הן היו משמינות, הן היו מחניקות והן היו נפלאות. היה להן טעם של ילדות.
    בנר השביעי היא כבתה ונעלמה

עוד...