עלמה זהר

  • היום שאחרי - מה יישאר כשיפרקו את המאהל?
    15.8.2011 23:14   |   עלמה זהר, Xnet
    במאהל בפרדס חנה יושבים במעגל. על הפרק השאלה שנעשית מטרידה יותר ויותר – לאן ממשיכים מכאן? הרי בסופו של דבר יגיע הרגע שבו נפרק את האוהלים ונשוב איש איש לביתו. ומה אז? נחזור להיות חברים רק בפייסבוק? נקים מפלגה? מי רוצה בכלל לחזור הביתה? משהו גדול וטוב קרה לנו ואנחנו ממש לא רוצים שהוא יסתיים. בין אם נשיג או לא נשיג את הדרישות שלנו מהממשלה, המאהל עשה לנו טוב. הוא גרם לנו לצאת מהבית, הוא אפשר לנו להכיר את השכנים, הוא ניתק אותנו מהטלוויזיה, הוא הזכיר לנו שיש ירח מלא, הוא הפך אותנו שוב לקהילה.
  • ציטוט:

    האלבום השלישי של זהר הוא מסע בין האישי והחברתי, התסכול והנחמה, בישראל של תשע"ד. זהר כבר מזמן לא הצעירה ששרה על מיגל מדרום אמריקה, היא האשה שכותבת על הרחוב שבו אנחנו עוברים יום יום, על האנשים השקופים שעוברים בו לצידנו וכמובן עלינו, על הצורך שלנו בלחם ואהבה. בדרך היא מבררת מה זאת בשבילה מוזיקה ישראלית ואיך היא נשמעת, וכותבת כמה מהשירים הכי יפים בקריירה שלה.

ממצרים

מילים: עלמה זהר
לחן: עלמה זהר

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים אותה מכאן...

גם אני הלכתי פעם
בנתיב הייסורים
ממצרים לירושלים
במדבר, ימים רבים
בלי מים
עם אותה שאלה בעיניים

גם אני פגשתי רשע
המכה בלי אבחנה
אנשים חפים מפשע
אנשים בלי הגנה
בלי בית
עם ילדים קטנים בידיים

הם דופקים לך בדלת
הם בוכים בכי תמרורים
אל תאמר - מה לי עם אלה
אלה אנשים זרים

כי בכל דור ודור
חייב אדם לראות עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים
שלא ישכח איך ברח,
הוכה, הושפל, נרצח
איך צעק לשמיים

 

גם אני חיפשתי כוח
להציל מה שאפשר
כשלא היה לאן לברוח
דמי היה מותר
אות קין
אנשים נופלים לברכיים

הם דופקים לך בדלת
הם בוכים בכי תמרורים
אל תאמר - מה לי עם אלה
אלה אנשים שחורים

כי בכל דור ודור...

אז שמור נא על כולנו
ריבונו של עולם
שלא נזדקק אף פעם
לרחמים של בני אדם

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
את הצעקה