בנר השביעי היא כבתה ונעלמה| 18.12.2011 10:43 | | | עלמה זהר, Xnet |
חג החנוכה היה פעם החג החביב עלי, גם בגלל אי אלו נטיות פירומניות שגורמות לי עד עצם היום הזה לצאת מדי פעם לחצר ולהבעיר סתם ככה ערמת קרשים, רק כדי לראות להבות זהב מסתלסלות ועולות לשמיים. וגם בגלל שזה בלי ספק החג עם השירים הכי טובים, באנו חושך ל-ג-רש, דודי נתן סביבון לי, הנרות הללו, והלהיט העל-זמני הגדול מכולם מי-ימלל-גבורות-ישראל שמסוגל לרומם את רוחי אפילו בימים קשים כמו אלה. וכמובן, הסופגניות. לא אלה שיש היום, המתוחכמות מהפאטיסרי עם ריבת אגסים וזיגוג קרם קרמל, אלה של פעם - שהיו מסודרות בתוך מגש קרטון על הדלפק אצל דויד במכולת, ענקיות ושמנוניות עם ריבה אדומה שיש לה טעם וטקסטורה של משהו כימי, ועם אבקת סוכר שנדבקת לאף איך שנותנים את הביס הראשון. הן היו משמינות, הן היו מחניקות והן היו נפלאות. היה להן טעם של ילדות.