עלמה זהר

  • אושר גדול, עלמה זהר במופע השקה אינטימי ל"לחם, אהבה"
    19.1.2017 0:00   |   נוי טמרקין, מוזיקה.קו.איל
    כשאני מקשיבה לתקליט החדש של עלמה זהר "לחם, אהבה", אני שומעת אופטימיות ריאלית ובוגרת שאני מרגישה שנכתבה מתוך לב שיצא מאותו פס יצור שממנו יצא הלב שלי. מלצרית תל אביבית נצחית רגישה יתר על המידה, בתוך מציאות של אהבה גדולה שלובה במלחמה תמידית. מרגישה שכמוני, גם אמצעי הביטוי העומדים לרשותה קצרים מלהכיל את כל הסיפורים השמחים והעצובים שקובעים את רוחב ליבה שהוא ללא ספק רחב.
    זהר פרצה לתודעת התרבות הישראלית בשנת 2008 עם אלבומה הראשון "דברי" שנחל הצלחה גדולה ומיקם אותה בשורת האמנים המבטיחים לחכו הסקרנית של צרכן המוזיקה הישראלי. אחדים מהלהיטים שהניב אלבום זה עדיין מושמעים ברדיו דרך קבע ומככבים בשורת היצירות המקוריות והמוערכות של השנים האחרונות.
  • זהר רך
    15.7.2015 12:57   |   אור בן דוד, מודיעין ניוז
    מעניין כמה דורות גדלו על "הכבש השישה עשר" של יהונתן גפן? אי שם בשלב שבו מדיית הדיסק הלכה ונשכחה, צמחו להם כבר כמה דורות שאינם מודעים לגדולה ולגאונות למוזיקלית כפי שהציגה "הכבש", אולם דווקא בשנת 2015 ישנה תקווה לתיקון העוולה בזכותה של עלמה זהר. מי שזכתה בתארי תגלית השנה וזמרת השנה ובאמתחתה כבר שלושה אלבומים שייצרו לא מעט להיטים בישראל, לקחה לאחר אלבומה השלישי הפסקה בכדי לחוות אימהות, וכתוצאה מכך נולד אלבומה הרביעי, אותו הקדישה להלל בנה המכיל שירי ילדים שכתבה ושרה לו (ועיבוד ל"אי שם בלב" מתרגומו של אהוד מנור).
  • ציטוט:

    עלמה זהר היא כותבת מבריקה. היא יודעת לכתוב שיר ולספר סיפור. עושה זאת בחן ובתמצות, בעזרת שפה נהדרת, שמתגאה במקורותיה. הציטוט "עורי עורי דברי שיר" משירת דבורה (ספר שופטים) הוא לא מוטו בעלמא, הוא מקור החיים של עלמה, כוחה וחינה. כמעט כל השירים שלה מתכתבים בצורה כזו או אחרת, רעיונית, מילולית וצורנית, עם שפת התנ"ך. בין אם זה "גלות בבל השנייה", שיר מצוין לפתיחת הופעה, או "דע" שמזכיר לנו, באהבה רבה ובסבלנות אין קץ, מי אנחנו ולאן אנו הולכים. בין אם זה "המופלאה בנשים" שיר מתוק-חמוץ, כואב-שמח שכתבה ושרה לזכרה של אמה, או "דרפור" החדש, שמוצא הקשר נאור בין הפליטים מסודן לבין מסעות בני ישראל במדבר, ומתכתב גם עם שירים כמו "עגל הזהב" ו"עבודה שחורה" של אהוד בנאי.

עלמה זהר: להיות נטאשה, לגור עם ארקדי דוכין

4.4.2012 13:32   |   עלמה זהר, ynet
בגיל 14 רציתי להיות נטאשה. כלומר, רציתי שארקדי ומיכה יהיו החברים שלי. בגיל שבו אף אחד לא הבין אותי, ואני בטח שלא הבנתי את עצמי, "החברים של נטאשה" היו הדבר היחיד שדיבר אלי. נסעתי בעקבותיהם ברחבי הארץ, ארבתי להם שעות ליד הוואן, וקיוויתי שיום אחד הם פשוט יאספו אותי וייקחו אותי איתם וכולנו נגור יחד בדירה מתפוררת בדרום תל-אביב, נעשה מוזיקה ונחיה על הקצה. למזלי הטוב, זה לא קרה.
לפעמים חלומות מתגשמים. לרוב זה גם בדיוק הרגע שבו הם מתרסקים לרצפה ונשברים לאלף רסיסים. בשנים האחרונות כבר יצא לי לפגוש כמה מאליליי ילדותי, לא תמיד זה נגמר בטוב. לפעמים הם לא עמדו בציפיות הבלתי אפשריות שלי - ולפעמים, עוד יותר כואב, אני אכזבתי אותם.

עוד...