עלמה זהר

  • המלחמה והחלום של עלמה זהר
    30.1.2014 19:00   |   בן שלו, הארץ
    עלמה זהר שפרצה לפני שש שנים אל קדמת הבמה של המוזיקה הישראלית (ומיד עשתה "ותברח") ועלמה זהר שמוציאה עכשיו את האלבום השלישי שלה, "לחם אהבה", היא לא בדיוק אותה יוצרת. היא לא עברה לטראנס (אם כי יש נצנוץ כזה בשיר חדש אחד) וגם לא לערבית (כנ"ל), אבל הרבה השתנה בכתיבה שלה, בנימה, בדגשים. די להקשיב ל"מנגנים בלילה", השיר השלישי באלבום החדש, ולהשוות אותו ל"אגו טריפ", להיט הפריצה של זהר, כדי לעמוד על השינוי הזה. ואי אפשר לא להשוות בין שני השירים. נדמה שזהר עצמה רוצה שנעשה את הקישור. לא רק זיקה טקסטואלית יש בין שני השירים, אלא גם זיקה מוזיקלית. אותו מגרש הרמוני ואפילו אותה פסיעה של הבס.
  • ציטוט:

    האלבום השלישי של זהר הוא מסע בין האישי והחברתי, התסכול והנחמה, בישראל של תשע"ד. זהר כבר מזמן לא הצעירה ששרה על מיגל מדרום אמריקה, היא האשה שכותבת על הרחוב שבו אנחנו עוברים יום יום, על האנשים השקופים שעוברים בו לצידנו וכמובן עלינו, על הצורך שלנו בלחם ואהבה. בדרך היא מבררת מה זאת בשבילה מוזיקה ישראלית ואיך היא נשמעת, וכותבת כמה מהשירים הכי יפים בקריירה שלה.

עלמה זהר – לחם אהבה

17.1.2014 2:28   |   נדב מנוחין, וואלה
בגב חוברת המילים של "לחם אהבה", האלבום השלישי של עלמה זהר, מאויר חזון אורבני, אולי אפוקליפטי, של רחוב מוזנח שמזכיר במשהו את החלק המערבי והמטופח פחות של שדרות רוטשילד בתל אביב, או איזה צומת אחר באזור (עיצוב של חוליאן אסקובר). הסצנה משונה, קצת עגומה: קבוצת אנשים, רובה בגבה אלינו, הולכת על הכביש ומביטה ספק בפליאה ספק באדישות באירוע שאיננו רואים - אולי תאונת דרכים או סתם עבודות בכביש, כפי שיעידו המחסומים המונחים באמצע הדרך. על הבניינים המקולפים כתמי פיח, סמל להזנחה, גרפיטי של נחמן מאומן בצד אחד, ובשני מרוסס 269, הד לקבוצת המחאה הטבעונית.
ברחוב עצמו מסתובבים להם אנשים בשחור, לבן, כחול ומעט אדום – אדם שיושב על הרצפה וראשו מורכן, אולי בוכה, אולי הומלס; צעיר בקפוצ'ון שידיו בכיסים וגם ראשו באדמה, לא מתעניין בדרמה שמתחוללת ואולי גם בשום דבר אחר; צעירה בחצאית ונעלי עקב בפינה, מחכה בשילוב ידיים למישהו שכנראה לא יגיע לעולם; פליט אפריקאי המעשן בשלווה וממוקם – כמה מפתיע – בשוליים של התמונה. נוספים להם מוזיקאי על אופניו וילדה המחבקת את אמה, שבעצם מהווה את עטיפת האלבום, ונערה במרכז שמביטה בכל ההתרחשות.

עוד...