עלמה זהר

  • בזכות הכעס: עלמה זהר גדלה דרך קושי
    30.9.2016 9:58   |   nrg תרבות
    כבר בתחילת המפגש עם עלמה זהר, שמתקיים בבית קפה קרוב למקום מגוריה ביישוב חופית שבשרון, היא מכריזה שהיא חייבת לאכול משהו לפני שאנחנו מתחילים בשיחה. אחרי הצצה של פחות מדקה בתפריט היא מזמינה סנדוויץ' שקשוקה ומציינת בחיוך הכובש שלה שהגיעה מורעבת למדי. אחרי שלוש דקות המלצר חוזר במבט מושפל של מי שחושש לבשר להוריו על ציון גרוע במיוחד. הוא מתנצל בפני זהר ואומר לה שהיא בטח תרצה לשנות את ההזמנה: אין כרגע לחם דגנים אלא רק לחם לבן רגיל, לא עלינו. את פרץ הצחוק של זהר אפשר לשמוע עד כביש החוף הסמוך. "תביא לחם לבן", היא אומרת, "זה מצוין והרבה יותר טעים, למי יש כוח לכל העניינים האלו של טבעי". הצבע חוזר ללחייו של המלצר הצעיר. דקות לאחר מכן, כשהמנה כבר מונחת על השולחן, אני מתוודה בפני זהר שגם אצלי היו ציפיות למניפסט בנושא "קמח לבן הוא השטן". ועכשיו, במחי פרוסת לחם לבן אחת, עומד בסימן שאלה כל הדימוי השאנטי־טבעוני־ניו־אייג'י־רוחני שדבק בה לאורך הקריירה המוזיקלית שלה. זהר צוחקת שוב תוך שהיא נוגסת בהנאה רבה בסנדוויץ'. עוד לפני שהיא מסיימת את הביס הראשון, היא פוצחת במה שבדיעבד מתברר כשיחה עם אחת האמניות הגלויות והאמיתיות בתעשייה הזו, שלרוב חבריה דואגים לשמור על דימויים יחצניים מקובעים וזהירים.
  • ציטוט:

    האלבום השלישי של זהר הוא מסע בין האישי והחברתי, התסכול והנחמה, בישראל של תשע"ד. זהר כבר מזמן לא הצעירה ששרה על מיגל מדרום אמריקה, היא האשה שכותבת על הרחוב שבו אנחנו עוברים יום יום, על האנשים השקופים שעוברים בו לצידנו וכמובן עלינו, על הצורך שלנו בלחם ואהבה. בדרך היא מבררת מה זאת בשבילה מוזיקה ישראלית ואיך היא נשמעת, וכותבת כמה מהשירים הכי יפים בקריירה שלה.

תפתח - עם גילי יאלו

מילים: עלמה זהר וגיל ילואו טדס
לחן: עלמה זהר ואסף אילון

כוכב קטן, כוכב קטןפתח לי את הדלת
תדליק לי את האור
תוריד לי את הבגד
גם אם אמות מקור
תיגע בי בידיים
תיקח אותי לרקוד
תשטוף אותי במים
תשכיב אותי לישון
הלילה

תראה לי את הפצע
תגיד לי מה כואב
תאהב אותי לנצח
תשבור לי את הלב
עד שיאיר הבוקר
ניסע מחוץ לעיר
תכניס אותי לאוטו
תגביר לי את השיר
הלילה

 

מאוחר
ואני רוצה רק אותך
להיות שמחה
לחיות כאילו אין מחר
בלי פחד
בלי לדפוק חשבון לאף אחד
תן לי יד
תיקח אותי מכאן